מנצור ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.א.מונית של מר מנצור יחיאל (להלן:"מר מנצור"), שהייתה נהוגה בידי מר אפי עדני (להלן:"מר עדני") נסעה ברח' בן יהודה ברחובות, כאשר לפתע רכב, שהיה נהוג בידי הגב' תמר עמרם (להלן:"גב' עמרם"), שעמד בצד שמאל של הכביש, פתחה את דלת רכבה ופגעה בחלקה הימנית של המונית וכתוצאה מכך נגרם נזק למונית בסך של 8,760 ₪, הכולל בחובו: השתתפות עצמית בסך של 4,900 ₪, כינון בסך 780 ₪, (סה"כ 5,680 ₪), וכן הפסד הנחת העדר תביעות לשלש שנים בסך 900 ₪, ירידת ערך שנגרמה למונית בסך 1,030 ₪, הפסדי ימי עבודה בסך 750 ₪, עוגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות כלליות סך 400 ₪.

ב.לעומת טענת התובעים, טוענות הנתבעות, שיש לדחות את תביעת התובעים, משום שבזמן שדלת רכבה של גב' עמרם הייתה פתוחה באופן חלקי, פגע בה מר עדני עם רכבו ולכן, התאונה אירעה בשל רשלנותו של מר עדני אשר נהג בחוסר תשומת לב למתרחש בכביש ולא הבחין ברכבה של גב' עמרם ותוך כדי כך פגע ברכבה.

2.השאלה השנויה במחלוקת העולה מטענות הצדדים ושעל בית המשפט להכריע בה היא: האם דלת רכבה של הנתבעת נפתחה בעת שהמונית כבר הייתה מקביל אליה ותוך כדי כך, פגעה הדלת במונית, או שמא הדלת כבר הייתה פתוחה עת עברה המונית ותוך היות הדלת פתוחה פגעה המונית בדלת רכב הנתבעת.

לעניין זה, מובאות בפני בית המשפט גרסה מול גרסה ולכן יש לבחון גרסאות אלה תוך הבאה בחשבון את הראיות החיצוניות האחרות שהוגשו במהלך הדיון.

3.לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים המעורבים בתאונה ואת חומר הראיות הנוסף בתיק זה, הגעתי למסקנה, שהעובדות והנסיבות מצביעות על כך, שיש להשית אחריות על שני הצדדים, יען כי שני הצדדים לא נקטו באמצעי זהירות, הנדרשים על פי דין ולאחר שקילת חומר הראיות, מגיע בית המשפט למסקנה, שהאחריות הרובצת על גב' עמרם גבוהה יותר ומגיעה לשיעור של 70% ואילו למר עדני יש לייחס רשלנות תורמת המגיעה לכדי שיעור של 30% - זאת לאור הנימוקים הבאים:

א.א)תקנה 80 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 אוסרת על פתיחת דלת במקום בו הדלת מהווה הפרעה לתנועה. תקנה זו קובעת: (א) לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך.

מעיון בתקנה זו עולה, שבאשר לשאלת האחריות, אין נפקא מינה אם הדלת נפתחה בפתאומיות או הושארה פתוחה לזמן קצר. בכל שלב, על פותח דלת לוודא, שהפתיחה אינה מהווה הפרעה או סכנה לעוברי דרך.

ב)אין מחלוקת בין הצדדים, שרכבה של גב' עמרם חנה בצד הדרך – אם כי מר עדני טוען, שהרכב עמד במפרץ ולדבריו, הרכב כולו עמד במפרץ. (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 26- 27 ועמ' 6 ש' 12).

הנתבעת מכחישה את טענתו של מר עדני, שהרכב עמד במפרץ או כולו עמד במפרץ, שכן לטענתה, לא חנתה במפרץ, אלא בשורה של אבני שפה והיא חנתה אחרי רכב אחר. (עמ' 5 לפ',ש' 28).

אם אקבל את טענתו של מר עדני, שאכן רכבה של גב' עמרם עמד כולו במפרץ, זה רק יכול להגדיל את רשלנותו התורמת, משום שלרכב החונה במפרץ ולא בשולי הכביש, יש לכך השלכה אחרת לגבי פתיחת דלת והמרחק בין הדלת ובין המונית, מאשר מרחק פתיחת דלת מרכב החונה בצד הכביש באבני שפה.

ב.בין אם הדלת נפתחה בעת שהמונית הייתה כבר במקביל לרכבה של גב' עמרם ובין אם נפתחה בעת שהמונית הגיעה לצד רכבה של הגב' עמרם– הרי שבין כך ובין כך, דלת זו נפתחה לעבר הכביש בו נסעו רכבים אחרים וביניהם המונית בה נהג מר עדני ופתיחה כזאת – אסורה על פי דין.

ג.תמונות הנזק במונית והנזקים שנקבעו בחוות דעתו של שמאי מטעם התובעים וגם המעיכה אותה רואים בדלת מכוניתה של גב' עמרם (ראה תמונה נ/1, מעידות על כך, שפתיחת הדלת לעבר המונית, היא שגרמה לנזק למונית, כפי שנזק זה עולה מהמסמכים הנ"ל.

ד.א)מעדותה של גב' עמרם עולה, חוסר ההתחשבות במשתמשים האחרים באותו רחוב, שכן תחילה היא פתחה את הדלת – ואני קובע, שפתיחה זו הייתה מבלי לבדוק אם הפתיחה אפשרית מבלי להפריע לנהגים אחרים הנוסעים לכיוון רכבה, שכן תחילה פתחה גב' עמרם רבע דלת ואז תוך השארת הדלת פתוחה, נזכרה שהיא צריכה לקחת משהו מהרכב ומה שעשתה הוא להחזיר את הרגל לתוך הרכב, אך לא דאגה גם לסגור את הדלת ותוך שהיא משאירה הדלת פתוחה – אז הרגישה חבטה. היא גם מעידה, שבעת שהרגישה חבטה, עדיין נשארה רבע דלת פתוחה. (ראה בעמ' 5 לפ',ש' 7- 9 וש' 19- 22).

ב)מעדותה של גב' עמרם עולה, שהיא לא בדקה כדבעי את מצב התנועה המגיעה מאחוריה קודם לפתיחת הדלת ואין לי ספק, שאם באמת רכבה עמד ליד אבני שפה, הייתה חייבת להבחין במונית המגיעה מאחוריה – לו רק הייתה מביטה במראה השמאלית.

ג)חזון נפרץ הוא בזמן האחרון, שנוהגים ברכב פותחים דלת לצד שמאל של הכביש, ללא זהירות וחושבים שכך אפשר להשאיר דלת פתוחה ובינתיים להתעסק עם דברים אחרים בתוך הרכב, כשפניהם לתוך החלק הפנימי של הרכב והגב מופנה כלפי הדלת הפתוחה, מבלי להתחשב שבכך, חוסמים הם- למעשה- את נסיעתם הבטוחה של כל אלה הבאים מאחורי רכב כזה.

נוהג רכב אשר מתנהל בצורה כזאת, לא רק שמסכן את המשתמשים האחרים בדרך, אלא יכול בהחלט גם לסכן את עצמו.

ה.א)גם מר עדני תרם תרומתו לגרם התאונה ולגרם הנזק ולכן הושתה גם עליו אחריות – אם כי אחריות פחותה מזו של גב' עמרם.

אחריותו באה לידי ביטוי בכך, שהוא נסע בצמוד מאד לרכבה של גב' עמרם ואפשר בהחלט לייחס לו אי שמירת מרחק – אף לא מרחק של פתיחת דלת- שכן אי שמירת מרחק לא מתבטאת רק בנסיעה אחרי רכב, אלא בהחלט יכולה לבוא לידי ביטוי גם בנסיעה בצדו של רכב ובמקרה זה, עצם הפגיעה מצביע על כך שמר עדני נסע בצמידות יתר לרכבה של גב' עמרם.

ב)כפי שכבר ציינתי לעיל, אם אכן אקבל את עדותו של מר עדני, שרכבה של גב' עמרם חנה כולו במפרץ, רק אז מוגברת תרומת רשלנותו, שכן אם הרכב היה במפרץ, שמע מיניה שמר עדני נסע ממש צמוד לשפת הכביש ופתיחת דלת מתוך מפרץ הצליחה לפגוע במונית.